מאת: עו"ד ירון טבצ'ניק, 6.2.12
אנו עדים בחודשים האחרונים למבול של אינפורמציה בכל הנוגע לתוכניות הפנסיה שברשותנו. אך מי ששם לב מבחין שמרבית האינפורמציה נוגע אך ורק לדמי הניהול. כמה גובים, מי גובה, מי מפסיד, כיצד ניתן להוזיל את דמי הניהול. האם זו המלחמה האמיתית של הצרכן הפנסיוני מול החברות שמנהלות לנו את כספי החיסכון? ממש לא. הרגולטור אכן הצליח בשנתיים האחרונות לשנות את השוק הפנסיוני ונוצר אקלים נוח למדי "להתלבש" על גובה דמי הניהול. אין ספק שהמאבק על דמי הניהול הוא מאבק תקשורתי, פופוליסטי הצבוע בצבעים בוהקים. למעשה זהו הפרמטר המדיד ביותר מבין שלל הנקודות שהחוסכים יכולים להתמודד איתו. בהקשר זה ניתן להסכים או שלא עם דבריו של המשנה לנגיד בנק ישראל לשעבר-פרופ' אביה ספיבק שאמר, "בפנסיה אין צרכנים, כי הצרכן לא מבין" בכנס שהתקיים בחודש שעבר באונ' ת"א. מרבית החוסכים אינם מודעים לבעיות רבות שהם צפויים להיתקל בהן לאורך תקופת החיסכון. הציבור לא הפנים את העובדה שהאחריות על כספי הפנסיה שלו הוסרה בהדרגה מהמדינה והועברה בחרש לידי החוסכים. אם נשקול את מעשי הרגולטור בשנתיים האחרונות נראה שאין כל כך על מה להתלונן. נכון יש עוד הרבה מה לעשות בתחום, וצריך להבין שהרגולטור אינו יכול להתמודד עם הבעיות היומיומיות של החוסכים שנוצרות מעצם מערכת היחסים השוטפת בין החוסכים לבין החברות. את ההוכחה לכך ניתן למצוא מהנתונים המפחידים הקיימים באוצר על כמות התלונות שמונחים על שולחן הרגולטור מידי שנה. בשנת 2009 הוגשו למעלה מ-6,000 תלונות, 645 מהתלונות בתחום הפנסיה, 1,393 בתחום הגמל ו-4,073 בתחום הביטוח. מה שמפחיד הוא שהרגולטור החליט לא להתערב ב-70.5% מהתלונות בממוצע. זו הבעיה האמיתית של החוסכים, לא מאבק על דמי הניהול. את המאבק על דמי הניהול יכולים החוסכים לפתור בעצמם ואף להסתייע ביועצים מקצועיים לשם כך. הנקודה החשובה יותר היא מי יעזור לחוסכים לפתור את התלונות? כגון, כספים שעוברים מחברה לחברה ובדרך מאבדים את בעליהם. מי יטפל בתשובה שניתנה לחוסך שביקש לבדוק האם ישנם כספים שטרם נפדו בפוליסה של קרובת משפחה שנפטרה וקיבל תשובה מחברת הביטוח "מכיוון שחלפו כ-14 שנה מאז פטירת המבוטחת, הרי סביר להניח כי הפוליסה נפדתה זה מכבר". (תחשבו מה היה קורה אילו הייתם חוסכים בבנק במשך 20 שנה ובתום התקופה אתם מקבלים תשובה "יש לכם בערך כ- 1,000,000 ₪). יתכן והחוסכים אינם מודעים לכך שהרגולטור שוקל להפריט את הטיפול בתלונות ולהעבירו לגוף חיצוני. אין לציבור החוסכים כיום אלטרנטיבה טובה יותר מאשר לסמוך על הרגולטור. אז נכון שכוחו של הרגולטור נובע מחקיקה ועליו מוטלת החובה להדק את הפיקוח על המערכת היומיומית בין החוסכים לבין החברה המנהלת את כספו. יחד עם זאת, הציבור חייב להפנים שבעשור האחרון מטוטלת האחריות עברה לידיו והוא זה שצריך ליזום בדיקות תקופתיות, לדרוש, לשאול, לבקש מסמכים, להתייעץ עם יועצים בלתי תלויים ובמקרה הצורך להגיש תביעות לבתי המשפט. חוסכים צריכים וחייבים להפעיל את כובד משקלם, ללחוץ ולעזור לרגולטור להדק ולחזק את הפיקוח על מי שמנהל לנו את כספי הפנסיה.